אבא אתה פה?
שי קורן, כיתה יא', אורט אפרידר אשקלון
התעוררתי לקול פעמון צורם שגרם לכאב חד באוזניי.
הוא הכאיב לי כל כך השערות בידי סמרו.
הפעמון שהפסיק את חלומי בו היה איש שאת פנוי לא זיהיתי, רק גופו הארוך והרזה כעיפרון עמד שם בריק אין סופי, הוא היה מאיים .
קמתי ממיטתי וירדתי מטה למטבח.
אמא שוב ניסתה לבשל במטבח. אתמול אלו היו לחמים ופיצות עם תוספות מוזרות שנשרפו לה מעט, הבוקר היא ניסתה להכין פנקייקים ענקיים אך היו יותר על התקרה והרצפה מאשר על הצלחת.
התלבשתי ולקחתי את תיקי וצעדתי לכיוון בית הספר שהיה במרחק של כשעה הליכה מהבית שלי.
הבית שבו גרתי היה בית קטן בסוף העיר, נפש חיה לא הייתה שם חוץ ממני ומאמא שלי . שלא נדבר על אוטובוסים או מוניות .
כל הדרך לבית הספר חשבתי על החלום .
ניסיתי לדמיין בעיניי את האיש, אולי אצליח לראות עוד מפניו וממאפייניו .
חוץ מזה שהיה גבוה ושעו היה אדמוני כמו שלי, לא הצלחתי לזהות ולזכור יותר .
תמיד היה לי מוזר שאין לי אבא אלו רק אני ואמא גרות ביחד ולה אין שיער אדמוני.
זה היה תמיד מוזר בעיניי אבל הדחקתי כי אמא תמיד אוהבת אותי ללא תנאים.
היה בינינו קשר מיוחד יותר מקשר של אם ובת.
גם בכיתה לא יכולתי להתרכז, איך אפשר כשאת יודעת שמשהו על העבר שלך נעול ולך אין גישה אליו.
ל פעם שהייתי מתחילה לשאול את אמא מדוע שיערנו שונה, והיכן אבי היא הייתה כועסת עליי ושולחת אותי לחדרי.
שוב חלמתי את אותו החלום, עבר שבוע מאז החלום הראשון, רק הפעם הוא לא רק עמד שם מולי.
הוא ניסה להתקרב אליי, לא יכולתי לראות אותו חוץ משערו האדום , הוא היה בוער כמו שלי.
קמתי בבהלה כולי בוערת ומזיעה.
לו רק יכולתי לראות את פניו, את צבע עניו אם הן כחולות כמו שלי, אם פניו מזכירות את פניי.
כל הדרך לבית הספר חשבתי שוב ושוב על החלום ואולי היום אוכל לאזור את האומץ ולספר לאמא על החלום , אולי היא תזהה את האיש עם השיער האדמוני הבוער , הרזה והארוך כעיפרון .
אולי אמא תוכל לענות לי על השאלה מי הוא אבי?
איפה הוא עכשיו במקום להיות אינו? איתי עם ביתו.
כבר עלו רעיונות במוחי שהוא ברח כי הוא שונא אותי? אולי הוא לא יודע אני קיימת ? אולי הוא מת באיזה קרב כגיבור ?
כל כך הרבה שאלות, כל הרבה תהיות ואין תשובות.