תחרות הסיפור הקצר לשנת 2018

10 באוגוסט 2006

​

זה כמעט סוף מלחמת לבנון השנייה, החיילים עומדים לחזור ארצה ורק הוא לא. יונתן  (יוני) רוטנר, בן 31, נהרג ביום ההוא, יוני הותיר מאחוריו אישה בת 30 וילדה בת 4. לאשתו קוראים יוליה, פסנתרנית ידועה שבאותו היום, הייתה אמורה להיות במופע חייה, אך חלומה הגדול התנפץ כששמעה שבעלה, אהבת חייה, אב ילדתה, נהרג. הילדה, אמה, לא הבינה מה קורה סביבה. כשאמה הייתה אמורה להופיע באולם המפואר, היא הייתה בבית סבתה, אכלה את הכריך האהוב על אביה, לחם לבן עם ריבת תות וגבינה לבנה והסתכלה בחדשות. לפתע אמה רואה את תמונת אביה על מסך הטלוויזיה ולא הבינה את המתרחש. היא מסתכלת על סבתה ומתקשה לעכל, היא ניגשת אל אמה ומכסה את עיניה, שלא תדע שמדובר באביה, אך זה היה מאוחר מדי. אמה שאלה את סבתה בשאלות רצופות והיא לא ידעה לענות לה, לא יכלה לדבר מרוב האבדן הגדול. אמה לא הייתה רגועה לרגע, כל הזמן רצתה לדעת מה קרה ולמה אביה מופיע בטלוויזיה, סבתה סיפרה לה שהוא הלך למסע ורצו לתעד את הרגע שיצאו כי זה היה מרגש. אמה האמינה לה, היא סמכה על סבתא שלה והלכה לישון בתחושות טובות בזמן שסבתה לא מצליחה להירדם ולחשוב על יוני, שהיה כמו הבן שלה.

יוליה חזרה לביתה הריק, בידיעה שלא תראה עוד את בעלה, באוזניה נשמעו רעשים מוזרים כמו פעמון כשהלימודים המסתיימים, היא לא ידעה מה קורה לה. היא משפשפת את ידיה באוזניה. ''אולי אני חולמת? אולי הוא לא באמת נהרג? אולי הוא יחזור הביתה בקרוב?'' שואלת בקול מהול בבכי וכורעת על ברכיה על הרצפה. המסקרה נוזלת מעיניה, שיערה המתולתל והחום נהפך לשיער סבוך ומבולגן, הלב שלה היה שבור, כמו מזלג שחודר ישירות ללב. לאחר כמה דקות של בכי, הגיעה המשטרה הצבאית להודיע את הבשורה הנוראית. היא הרגישה חסרת אונים, לא יודעת לאן להמשיך, אם יש טעם להמשיך בחיים האלו ללא בעלה.

 

​

2018

12 שנה חלפו, יוליה מנסה למצוא את האחד שיכבוש את לבה, כמו שיוני עשה, אך אף אחד לא גורם לה לריגוש הזה כמו יוני. אמה כבר בת 16 וכל שנה, ביום הזה, היא מתקשה להאמין שהיא בלי אבא. במשך 5 שנים היא עוזרת לסבתה שהייתה איתה ביום ההוא בדברים שהיא מתקשה ולא יכולה לעשות לבד. יוליה הפסיקה מאז לנגן בפסנתר וב2008 כשהייתה מובטלת כבר שנתיים, היא מצאה משרה בתור סייעת בגן ילדים. היא מקבלת משכורת מינימום והחיים בבית לא קלים, אי אפשר לחרוג מההוצאות הרגילות שזה אוכל וכסף לשכר הדירה.

יוליה לא רוצה להיות לבד ולשרוד עד קבלת המשכורת הנמוכה. היא הגיעה להחלטה שהיא מוכנה לאהבה ויוצאת לבליינד דייטים. בהתחלה היא נכנסה לאפליקציית טינדר, לנסות את מזלה. מצאה בחור בגילה שגם הוא אלמן אבל החיבור ביניהם לא עבד. הבחור השני היה צעיר ממנה בשנתיים ויש להם תחביבים משותפים, אבל הוא לא מצא חן בעיניה. הבחור השלישי מבוגר ממנה בשנה והם דיברו בצ׳אט ללא הפסק. הוא לא הפסיק להחמיא לה וגם היא לו. לפני הפגישה היא הייתה לחוצה מעט: ''אולי הוא לא מה שציפיתי?, אולי הוא מתחזה?, אולי זה לא יהיה אותו הדבר בחיים האמיתים?'' יוליה הייתה לחוצה לפני הדייט הגורלי. הם קבעו בנמל תל אביב, במסעדה מפוארת והוא היה שם. שמו הוא עמוס, יש לו שיער אפור פלטינה, הוא הגיע בחליפה יקרה בצבע שחור, נעליים לבנות וחייך לעברה חיוך ממיס. היא הייתה מאוד מובכת כי היא לא התלבשה בהתאם, היא לא יכולה להרשות לעצמה לקנות שמלה יקרה. אז הסתפקה בשמלה כחולה ארוכה שהייתה לה בארון כבר 8 שנים, נעליים לבנות וצמה לצד.

בתחילת הפגישה הוא הושיט את ידו אליה והם לחצו ידיים בעדינות, לאחר מכן הם נכנסו למסעדה והדבר הראשון עליו יוליה הסתכלה היה המחירים. האוכל הכי זול היה 90 שקלים, יוליה הייתה מעט עצובה שהיא לא יכולה להרשות לעצמה את האוכל היקר הזה. עמוס הבחין ביוליה ובמצוקותיה ושאל אותה : ''הכל בסדר? המסעדה לא טובה לך? את רוצה שנלך למקום אחר?''. אך יוליה מסרבת: ''זה בסדר, אני אוכל משהו קטן, לא באנו לפה בשביל האוכל נכון? באנו כדי להכיר אחד את השנייה". עמוס מסכים איתה והדייט ממשיך.

עברו כמה שעות, יוליה ועמוס לא הפסיקו לדבר, הם הרגישו שהם מכירים אחד את השנייה הרבה שנים. יוליה הרגישה שהיא סוף סוף פגשה את האחד. בסוף הפגישה הם התנשקו ונפרדו לשלום. אין ספק שזה היה דייט מוצלח.

השיחות ביניהם לא נגמרו, כל דייט ארך כחמש שעות ואחר כך הם דיברו בטלפון. אמה הייתה מאוד מאושרת שיש לה דמות אב, מישהו שהיא יכולה לדבר איתו על הכל כמו אב ובת, יוליה הייתה מאושרת מהחיבור ביניהם. במהלך הדייט החמישי, יוליה סיפרה לו על מצבה הכלכלי, על כמה שקשה לה לתפקד כל חודש ועמוס מציע לה: '' את צריכה שאני אעזור לך במשהו?, אולי תעברי לגור אצלי, תרגישי כמו מלכה". יוליה חששה להסכים להצעה, היא מכירה אותו רק כמה חודשים, אולי הוא ישתנה ברגע שנגיע אליו לבית. יוליה מציעה: '' אולי נחכה טיפה? אני לא בשלב כזה… אני רוצה להיות עצמאית, גם אם מצבי הכלכלי קשה."

 

אוגוסט 2018

​

עברה שנה מאז פגישתם הראשונה, יוליה מוכנה לגור אצלו ובנוסף היא מארגנת לו מתנה מיוחדת. טבעת נישואין, היא מרגישה שהיא מוכנה להתחתן. עמוס כבר דיבר איתה על זה והם הסכימו להתחתן אבל לא באופן רשמי. היא נכנסה לביתו, שהפך לביתה החדש.

בשעות הערב, עמוס סיים את עבודתו, וכשהגיע לביתו, ראה את יוליה עם שובל פרחים על הרצפה והיה מרוגש. יוליה כרעה על ברכה בהתרגשות ובכי ושאלה אותו: ''עמוס, התינשא לי".  עמוס היה מרוגש, לא עברה שנייה מאז שהסכים והבין כי היא ואמה יגורו איתו בביתו. זה היה בהחלט אחד הימים הטובים של יוליה ועמוס.

הם קבעו תאריך לחתונה: 22.2.2019 וההתרגשות בשיאה. בהתחלה הם קבעו גן אירועים במדבר, שכרו את התקליטן הכי נחשב בשוק, ולבסוף הם דיברו עם החברים הקרובים להם וכמובן שהסכימו ואפילו צעקו לשמיים מרוב השמחה והאושר לקראת החתונה המאושרת.

 

22 בפברואר 2019

​

היום הגדול הגיע, יוליה לבושה בשמלה לבנה ארוכה ופנינים ועמוס עם טוקסידו שחור ועניבה אדומה. יוליה עושה זאת בפעם השנייה בחייה וההתרגשות בשיאה, היא לא תישכח את בעלה המנוח לאורך חייה, אך היא הייתה חייבת להתקדם בחייה.

בשעת השקיעה הם נישאו כולם היו מאושרים ושמחים לרגל המאורע וגם אמה הייתה מרוגשת לא פחות מהכלה, אמא שלה. כולם רקדו ושמחו ואפשר להגיד שזה יום שהזוג הנשוי לא ישכח לעולם.