החיים כמו מלפפון חמוץ
מילי בבייב, כיתה יא', אורט ערד
ישבתי בשיעור לשון העתקתי מהלוח עם העפרון האהוב עלי בצבע אדום .
"מתי השיעור יגמר כבר?" לין כתבה לי בדף אשר תלשה מהמחברת , "בקרוב אחותי בקרוב.." החזרתי לה את הדף וראיתי יאוש בהבעת פניה.
לין היא החברה הכי טובה שלי עוד מכיתה ג ביום אנחנו בי"א והחיים נראים לנו כמו "מלפפון חמוץ" כך לין אוהבת לתאר את החיים שלה . " די לחלום קומי כבר" היא צעקה עלי והעירה אותי מחשבותי כשעון מעורר, היא אכן יכולה להחליף שעוני מעורר רבים עם הקולה שלה. אחרי שהתארגנתי ולקחתי את דבריי יצאנו משטח בית ספר ראינו ילד קטן בוכה.
לין נורא רגישה לילדים קטנים וראתה לנכון לגשת עליו ולשאול לשלומו " היי , למה אתה בוכה?" היא שאלה אותו בקול עדין אשר לא אופייני לה . "אני איבדתי את אמא שלי" הוא אמר מגמגם "איפה איבדת אותה?, היא הלכה למכולת או אולי נכנסה לבית ספר? " לין שאלה והילד מיד ענה " לא, היא לא הלכה לחנות ולא נכנסה לבית ספר היא הלכה והיא לא תחזור".
הילד אמר בבכי חזק יותר "היא תחזור אמהות תמיד חוזרות" לין ניסתה להרגיע את הילד אבל הילד כבר אבד את סבלנותו וענה לה בהרמת קול "מה לא מובן היא הלכה לעולמה , היא נפטרה היא לא תחזור!" הוא כבר צעק אני ולין עמדנו קפואות והסתכלנו אחת על השנייה.
"אין לך אבא?" לין שאלה אחריי שתיקה קצרה "יש..אבל הוא לא רוצה לראות אותי" הילד אמר ואנחנו שוב שתקנו "מה זאת אומרת? ואחים יש לך ?" לין המשיכה לחקור ואני עמדתי ושתקתי .
"כי אבא לא רוצה לגדל ילדים כרגע הוא רוצה לחיות בשביל עצמו, יש לי אח חורג יש לנו אמא משותפת אך אבות לא" הילד ענה הפעם כמעט באופן רגוע כאילו שהוא כבר רגיל לשיחות מהסוג הזה.
"אתה רוצה שאנחנו נקח אותך לאחיך? בן כמה הוא?" הפעם אני שאלתי את הילד והוא ישר ענה " לא, לא אין לו זמן בשבילי, הוא לומד . הוא בן 17.5" הילד אמר במהירות כאילו מנסה לברוח מהנושא , באותה השנייה חשבתי לעצמי זו סיטואציה אשר בהחלט מתאימה יותר להיקרא "חיים כמלפפון חמוץ".
"איך קוראים לאחיך?" שאל פתאום בחור הנראה בגילאי 17-18 אשר כנראה עמד מאחורינו בלי שנשים לב ושמע את השיחה.
"דין.." הילד ענה בחשש " הנער השתקק "אתה בטוח? מה השם משפחה שלו?" הנער שאל בטיפת לחץ והילד קפא במקום כאילו ראה משהו בלתי יאמן. " כן אני בטוח דן " הוא אמר ושתינו הבנו שכניראה הבחור הזה הוא האח של הילד.
במהרה התברר לנו שהילד חשב שדן אשר התגלה כבחור נחמד מאוד לא רוצה להיות בקשר עם אחיו , לעומת זאת דן חשב ההפך ולא ידע על מות אימו .
" אז אתה רוצה להיות בקשר איתי?" הילד ששמו שחר שאל את דן אחרי כמעט חצי שעה כאשר ישבנו בבית קפה וכל הסיפור התברר לנו "למה לא? אני אשמח להכיר את אחי, בנוסף שכעת אלינו להיות אחד לצד השני" דן אמר , אני ולין התמלאנו בשמחה כי גם כאשר החיים נראים "כמלפפון חמוץ" הם יכולים להפתיע.
כעת שחר גר עם דן אצל אביו הביולוגי של דן , אני ודן בזוגיות כבר שנה וחצי , אה ואני עדיין רושמת עם העפרון האדום האהוב עלי .