תחרות הסיפור הקצר לשנת 2018

להרבה ילדים ונערים בעולם הזה יש הורים גרושים, אז למה זה נראה לי שרק לי קשה עם המצב הזה? אז קוראים לי מיטל ויש לי הורים גרושים ואני כבר לא יכולה להמשיך לחיות ככה. יום אחד הייתי אצל אבא והיה לי כיף, אחרי שהוא חזר מעבודה הלכנו לאכול גלידה ונהניתי מכל רגע. אבל כמובן שיום למחרת  אני צריכה ללכת לאימא, והמעבר הזה מבית לבית הוא לא כל כך כיפי. אבא מסיע אותי לאימא ואני כבר יודעת שכשנגיע לאימא יתחילו הריבים בניהם. הגענו לאימא וכמו שחשבתי הריבים התחילו, אמא שאלה את אבא למה איחרנו בחמש דקות? ואני אישית לא הבנתי מה זה משנה באיזה שעה אני מגיעה לאימא או לאבא. הריב הזה נמשך כמה דקות אז הלכתי לצד, כבר לא יכולתי לשמוע את הריבים שלהם.

 

אני עולה במעלית לבית של אימא, מריצה בראש שלי על מה הם רבו ועדיין לא מבינה - למה הם רבים כל הזמן? אני נכנסת לבית של אימא וישר הולכת לחדר שלי, מדליקה את הטלוויזיה ומחכה שתתחיל התכנית שאני אוהבת. הזמן לא זז, כמו שעון שהתקלקל והמחוגים שלו הפסיקו לנוע.

בינתיים אני חושבת על למה אני לא יכולה ללכת לאימא או לאבא מתי שאני רוצה,"יש לי רעיון" צעקתי. אמא רצה לחדר ושאלה אותי מה קרה, שיקרתי ואמרתי "יש לי רעיון לעבודה בלשון". הרעיון האמיתי שלי היה להתקשר לעובדת סוציאלית ולדבר איתה על הנושא, אבל ידעתי שאני צריכה להתקשר אליה כשאימא בעבודה.

 

קמתי ובדקתי שאימא הלכה לעבודה, לקחתי את הטלפון שלי והתקשרתי לעובדת סוציאלית. התקשרתי כמה פעמים והיא לא ענתה אז השארתי לה הודעה במשיבון הקולי, בהודעה אמרתי שתחזור אלי דחוף כי אני רוצה לדבר איתה על שני נושאים חשובים. לאחר שעתיים היא התקשרה אלי," מה רצית להגיד לי?" היא שאלה. אמרתי לה שדבר ראשון עוד ארבעה ימים יש בר מצווה למישהו מהמשפחה של אבא שלי ובר המצווה תהיה ביום שאני אצל אימא.

אני יודעת שהחלפת הימים בין אבא לאימא תיצור בעיות ואני אובדת עצות. היא הציעה לי לא להתערב בנושא הזה ושאתן להורים שלי לפתור את הבעיות שלהם בעצמם. התעצבנתי ואמרתי לה ששמעתי את השיחות שלהם, ושאימא לא מוכנה לא לראות אותי יומיים. לא נתתי לה לענות וישר עברתי לנושא השני שרציתי לדבר אליו. " למה אני לא יכולה להיות אצל אימא או אצל אבא מתי שאני רוצה?" אמרתי בטון אגרסיבי. היא אמרה לי שמצב כזה לא יכול לקרות כי היא לא יכולה לאפשר מצב שבו אני לא רואה את אחד מההורים שלי כמה ימים.

התרגזתי מהתגובה שלה וניתקתי.

 

אחרי ארבעה ימים הגיעה בר המצווה, והפתרון של ההורים שלי היה שאבא יבוא לקחת אותי מהבית של אימא לפני בר המצווה וכשהיא תסתיים הוא יחזיר אותי לבית של אימא. ה"פתרון" הזה עצבן אותי, כי בר המצווה הסתיימה מאוחר וכשהגעתי לאימא היא שאלה אותי כל מיני שאלות שקשורות לאירוע. במקום זה אני הייתי מעדיפה ללכת לבית של אבא וישר ללכת לישון בלי כל החפירות האלה.

 

המקרים האלה קורים לי שוב ושוב בחיים ואני פשוט לא מבינה למה ההורים שלי לא רואים שהריבים בניהם פוגעים בי. הלוואי שהם היו שמים לב לזה.